הקומדיה 'רחוב דרך ארץ 32' מספרת על היריבות בבניין בחריש בין שתי שכנות, חרדית וחילונית, המתמודדות על ראשות הוועד. במאית ההצגה רונית מנשה היא תושבת ותיקה של העיר והיא משרטטת בהומור אך גם במדויק את הסוגיות הנפיצות בחריש ובישראל בכלל. "יכול להיות שלא נסכים, הגיוני שלא נסכים, אבל בואו נדבר. מי צריך את השנאה הזו"?
בין כל העולמות
נופר מרגליות מגלמת בהצגה את דמותה של אביבית, הדתית הלאומית שקורסת תחת משימות ההתנדבות לחברה והמשא לתיווך ופישור בין שכנותיה.
"אני יכולה להתחבר להרבה דברים שאביבית מייצגת אבל בחיי הפרטיים אני דתייה בלי כיסוי ראש ועם מכנסיים. למדתי בילדותי בבית ספר חרדי, עברתי ללמוד בבית ספר פלורליסטי וסיימתי את התיכון בגימנסיה העברית החילונית. הייתי "דוסית" בגימנסיה ו"חילונית" בפלורליסטי כך שאני באמת ובתמים מבינה את כולם ומתחברת למקום של השלום. אני מאמינה באהבה ואני חושבת שגם אביבית מאמינה בכוחה".
עד כמה הסיטואציות בהצגה מזכירות לך את הנעשה בחריש?
"מזכירות לי מאוד. שיקוף כמעט מדויק. ואגב, כמו אביבית גם אני בחיי האישיים כל הזמן נקרעת בגלל המתח בין חילונים לחרדים בעיר ובמדינה. אני לא בוחרת בדרך של מלחמה, אני רוצה חיים מגוונים, לא רוצה שכולם יהיו באותו צבע, אלוהים ברא אותנו בהמון צבעים וזה כל היופי, לחיות יחד".
